Vibe Coding הוריד דרמטית את המחיר של ניסוי. מתארים מוצר בשפה טבעית, מקבלים מסכים וקוד, ומשפרים תוך כדי שיחה. זו התקדמות אמיתית , אבל מוצר שנראה עובד אינו בהכרח מוצר שאפשר להפקיד בידיו כסף, מידע אישי או תהליך עסקי קריטי.
איפה הוא מצוין
דפי נחיתה, כלי פנימי קטן, Prototype, בדיקת UX ואוטומציה עם סיכון נמוך הם שימושים מעולים. בתוך שעות אפשר לבדוק אם הזרימה מובנת ואם משתמשים רוצים את הפתרון, לפני שמשקיעים בארכיטקטורה מלאה.
איפה מתחיל הפער
הפער מופיע ב-Backend: הרשאות בין משתמשים, עסקאות אטומיות, טיפול בכשל, הגבלת קצב, גיבויים, ניטור ו-Migrations. ממשק יכול להיראות מושלם גם כשהמידע נחשף למשתמש הלא נכון או שתשלום כפול יוצר רשומה כפולה.
אבטחה אינה Prompt נוסף
בקשו Threat model בסיסי, סריקת תלויות, ניהול Secrets, בדיקת הרשאות בכל API ובדיקות נגד קלט זדוני. קוד שנוצר על ידי AI דורש Review בדיוק כמו קוד שנכתב ידנית , ולעיתים יותר, כי הוא משכנע גם כשההנחה שלו שגויה.
מסלול נכון מדמו למוצר
מקפיאים את דרישות הליבה, ממפים מידע רגיש, בוחרים ארכיטקטורה, מעבירים את הקוד Review, מוסיפים בדיקות ומקימים סביבת Staging. אחר כך מריצים משתמשים מוגבלים, ניטור ותכנית Rollback. לא חייבים לזרוק את הדמו; צריך להפוך אותו לבסיס שניתן להסביר ולתחזק.
מבחן ה-Production
שאלו מה קורה כששירות חיצוני נופל, שני משתמשים עורכים יחד, עובד עוזב, Secret דולף או צריך למחוק לקוח לפי בקשה. אם אין תשובה שניתנת לבדיקה, יש דמו , עדיין לא מוצר.